בשעות השיא, האיבר יותר פעיל, פיזיולוגית ואנרגתית. למשל, המעי הגס בשיאו בין חמש לשבע בבוקר, שעות שבהן אמורה להתרחש היציאה היומית התקינה. הקיבה מגיעה לשיאה בין שבע לתשע בבוקר, הזמן המומלץ ביותר, לפי התפישה הסינית, לארוחת הבוקר. גם פגיעה באיבר תיחשף ביתר שאת בשעות אלה. כך, למשל, הכבד, המווסת העיקרי של עומסים ולחצים נפשיים, פעיל בעיקר בין אחת לשלוש לפנות בוקר, ולפי זיו, מטופלים רבים שסובלים ממתחים מדווחים על הפרעות שינה דווקא בשעות אלה.
ומה מכתיב את הקצב? היין והיאנג", מסביר זיו, "הרפואה הסינית נולדה מהפילוסופיה הטאואיסטית, וזו גורסת שלכל תופעה שני קצוות, שהם ניגודים משלימים. המשמעות המילולית של "יין" הינה הצד המוצל של ההר, ואילו "יאנג" – הצד החשוף לשמש.
מהתיאור אפשר להסיק על תכונותיהם: היאנג פעיל, נע, זורם; היין נייח, אוגר, מכיל. "אבל הם משתנים במהלך היממה", מדגיש זיו, "הצד המואר, היאנג, נמצא בשיאו בצהריים, כשהשמש קופחת. הצד המוצל, היין, מגיע לשיאו בחצות הליל. והמעבר בין המצבים הדרגתי". בהתאם, לכל איבר מוגדרת גם "תקופת שפל" – בדיוק 12 שעות אחרי השיא. בין שעת שיא לשפל ישנה דעיכה בפעילות האיבר, שמפנה מקומו לפעילות איברים אחרים, ואחרי שעת השפל מתחילה התחזקות, עד לשיא.
האם יש לקבוע טיפולים לפי שעות פעילות האיבר הפגוע? "זה לא ריאלי", אומר זיו, "ויש לזכור שבמקרים רבים האבחנה הסינית מזהה דיסהרמוניה ביותר מאיבר אחד. הכלי היממתי הוא יותר איבחוני. אם כי, ישנן אסכולות עתיקות שמבחינתן מערכת השעונים שהוגדרה בכתבים היא בבחינת 'ראה וקדש'. אבל באלה מדובר גם בהתייחסות לעונות השנה, לשעות ולתאריכי לידה, ואפילו לתאריך (הסיני) של יום הדיקור עצמו", מסכם זיו.